הראל כתב:אוחנה היה צריך להכנס הרבה יותר מוקדם .
בטח כשלכולם נגמר האוויר בדקה ה60
העידוד במחצית השנייה , 10 דק' אחרי הגול היה רע , היה צריך אותנו , את הקהל את העידוד .
זה נראה שיש לאירגון פליליסט שלא חוזר על עצמו , אבל לפעמים בדקות מסויימות צריכים שירים שדוחפים כאלה ששרים אחרי גול הוא בגל של התקפות כמו 300 קמש , לא נולד , השתגעתי בגללה , יאללהההה הפועלללל .
צריך לדחוף לא לשיר שירים רגועים שרק 200 איש מכירים (ועוד פעם יחזור הדיון שצריך להכיר , זה לא הזמן לעשות חינוך , צריך לדחוף ולעודד במה שכן מכירים).
תקשיב, העידוד היה חלש במצטבר בערך 60 דק'. הרגעים הטובים (והם היו מטורפים, לצערי מעט מדי מהם) התנקזו לחצי שעה סהכ עשר דקות ראשונות בערך ועוד עשר דק אחרי כל אחד מהשערים - סהכ חצי שעה נטו. ובין לבין פשוט מוות. תסכול אמיתי, כשאני יושב בשורה 17 בדרומי ועשר שורות מתחתי, במה שאמור להיות הגוש, פשוט בוהה בעיני עגל בנעשה על כר הדשא. תתעוררו זריז כי האפטיות הזאת פשוט תוביל אותנו לעונה רעה.
לא בא לחנך פה אף אחד, אומר את תחושתי הפרטית בלבד. זה לא אותו רעב וזה לא אותן אנרגיות של לפני שנתיים, לא יעזור כלום. חסרה לי הביישנות של לפני שנתיים כשלא ידענו למה לצפות.
אין קשר לפלייליסט, או ל200 איש שמכירים והשאר כביכול לא. להסתכל על הפרצוף של האנשים מסביבי בסיום,ולהרגיש שהפסדנו. אבל ניצחנו. בדיוק כמו שנה שעברה, יותר טוב אפילו. וזה הלך קשה, והפערים הם בן הציפייה לבין הפרקטיקה. מי שציפה לתבוסה קלילה, מאוכזב. כאילו אנחנו לא בפתיחת עונה או כאילו שיחקנו מול הפועל עפולה. פשוט בדיחה.
אין קשר לשירים או לפלייליסט, התחושה היא שאנשים פשוט זחוחים, נובורישים. מקבלים דברים כמובן מאליו, שוכחים מאן באנו. שבעים. כאילו לקחנו פה עשרים אליפויות וכאילו אנחנו כל שנה מפרקים קבוצות בסיבוב השני של הצמפיונס. פה זה באר שבע ופה לא מקבלים כלום במובן מאליו.
העוצמות שהקבוצה משדרת הן נטו תולדה של אנרגיה מתפרצת ורעב, שאנחנו במידה רבה קובעים את הרף שלו. והאפטיות הזאת מחלחלת.