קצת אופטימיות בכל החושך היום

[shacharb]

דבר איתי על יום שבת.

מי כשיר ולא בנבחרת?

לשבת הזאת יש באמת בעיה. חשבתי שאתה מדבר בכללי.
בשבת ישים את טאהא, וצדק שיכול עדיין לשחק, אם לא מגיעה השעיה מ UEFA
מגן ימני אוחיון, ושמאלי קורהוט.
אם צדק לא משחק אז זה מצריך יותר מחשבה

[דר אדום בנשמה]

דבר איתי על יום שבת.

מי כשיר ולא בנבחרת?

טאהא ואוחיון.

[ForeverRed]

קורהוט ואלו בנבחרות.
הביטונים פצועים.

יש לנו בהגנה 2/4.

[גדי]

קורהוט ואלו בנבחרות.
הביטונים פצועים.

יש לנו בהגנה 2/4.

אוחיון, טהאה, אביתר אילוז ומיקי עטיה

[אריק]

מקווה לעוף מגביע הטוטו וחבל שזה לא קרה כבר בבתים.

[moki]

בחיים לא אצליח להבין אמירות כאלה.
מי שחושב ככה שיעבור לטניס שולחן.

מסורת לא בונים ב-3 שנים.. ההסתכלות היא לטווח הארוך. כל עוד ניהיה שם ובעתיד נמשיך לקחת גביעים ואליפויות, לא נורא אם שנה אחת לא ניקח אליפות.
זה לא קשור בכלל ללוזריות או לא ווינריות כמו שאתה מציג את זה. אני עדיין חושב שיש לנו את הקבוצה הטובה בליגה, אבל לקחת אליפות 3 שנים ברצף זה משהו שאפילו הקבוצות הכי טובות בעולם מתקשות להשיג.
כולם חושבים מתחילה עונה אז דף חלק, טאבולה ראסה.. השחקנים הם בני אדם והירידת מתח הזאת העונה גם בפן המנטלי וגם הגופני מובנת בהחלט.
וכדי להבהיר את עצמי שוב, אם לא ניקח אליפות ברור שאני יהיה מבואס מהתחת אבל אני אהיה מסוגל להכיל ולהבין את זה בניגוד לנפילת מתח שהייתה סיבוב שני שנה שעברה.

[ReDo]

איך פור פאק סייק בהתאחדות/מנהלת מצפים שהאוהדים והקבוצות יקחו את המפעל הקיקיוני הזה ברצינות אחרי שהם קובעים רבע גמר על פגרת נבחרות.

השחקנים שיעדרו אצלנו בלי אלה שפצועים:
אלו,חאתם,איינבינדר,מליקסון,טוני,אוגו,קורהוט.
בדיחה.

[The red one]

איך פור פאק סייק בהתאחדות/מנהלת מצפים שהאוהדים והקבוצות יקחו את המפעל הקיקיוני הזה ברצינות אחרי שהם קובעים רבע גמר על פגרת נבחרות.

השחקנים שיעדרו אצלנו בלי אלה שפצועים:
אלו,חאתם,איינבינדר,מליקסון,טוני,אוגו,קורהוט.
בדיחה.

ההתאחדות לא קבעה את זה על פגרת הנבחרות, זו הקבצה שביקשה להעביר לתאריך הזה

[RedBend]

מסורת לא בונים ב-3 שנים.. ההסתכלות היא לטווח הארוך. כל עוד ניהיה שם ובעתיד נמשיך לקחת גביעים ואליפויות, לא נורא אם שנה אחת לא ניקח אליפות.
זה לא קשור בכלל ללוזריות או לא ווינריות כמו שאתה מציג את זה. אני עדיין חושב שיש לנו את הקבוצה הטובה בליגה, אבל לקחת אליפות 3 שנים ברצף זה משהו שאפילו הקבוצות הכי טובות בעולם מתקשות להשיג.
כולם חושבים מתחילה עונה אז דף חלק, טאבולה ראסה.. השחקנים הם בני אדם והירידת מתח הזאת העונה גם בפן המנטלי וגם הגופני מובנת בהחלט.
וכדי להבהיר את עצמי שוב, אם לא ניקח אליפות ברור שאני יהיה מבואס מהתחת אבל אני אהיה מסוגל להכיל ולהבין את זה בניגוד לנפילת מתח שהייתה סיבוב שני שנה שעברה.

+ 5

ירידת המתח היא בעיקר מנטלית, היא דבר טבעי לחלוטין, קרה וקורה לגדולים מאיתנו
בוא נתעכב על זה רגע, מה זה בעצם המתח הזה שירד?

כמו שציינת היא התחילה בסיבוב השני שנה שעברה ונלעתי היא שילוב של שני דברים:

1.
סיבוב ראשון ברמת דומיננטיות של ברצלונה (מבלי להתפשר על אירופה)
שיאי מועדון נשברו זה אחר זה, פער דו ספרתי בשלבים מוקדמים לעונה ויכולת מביכה של היריבה העיקרית לתואר, נתנו תחושה שהכל קטן עלינו.
שינוי סדרי עולם בכדורגל הישראלי, לא פחות מזה.
להיכנס לפורום גרמניה ולחוש את הפאניקה מבעד למסך. מפלצת.

2.
סיום קמפיין אירופי ארוך שהיה מעל ומעבר לציפיות. נצחונות בלתי נשכחים שריגשו/הפתיעו מדינה שלמה.
כולם הפכו לקונצנזוס,
וואקמה שבשעתו לא ידעו איך יתמודד עם המעבר לקבוצה גדולה והיו ספקות
בן ביטון שמקבוצת ליגה שנייה פילס את דרכו לצמרת הכדורגל בישראל
שיר צדק שמבלם טוב נהפך לאגדה
עובר דרך בן שהר את מאור בוזגלו וכלה במהארן ראדי וגון אוגו. ויש עוד כמה, אבל הנקודה מובנת.
תוסיפו לזה צוות יחסית אלמוני שלפתע מקבל במה (איתן עזריה לא היה מוכר לרוב חובבי הענף)
ומאמן צעיר שכשהגיע לא שיער בנפשו שיהפוך למה שיהפוך בזמן קצר כל כך

כולם הגיעו לפיק שלהם.
כל סימני השאלה התחלפו בסימני קריאה, גם אחרון הספקנים יישר קו, כולם קיבלו את ההכרה שרצו.

איך מתקדמים מכאן?
אם זה היה מחשב הייתי מפרמט אותו.
אבל הם בני אדם, והמשחק הזה כולל בתוכו גם עוד משתנים מלבד רמה מקצועית. עייפות החומר באבא.

נק' המוצא שלי היא שכולם ווינרים, כולם מקצוענים, כולם השגיים וכולם רוצים להמשיך את הקו הזה.
אני בכוונה מדגיש את הנקודה הזאת כדי למנוע אי הבנות. אין קשר בין עייפות מנטלית לבין שובע או חוסר השגיות. זה מצב נתון וצריך לדעת להתמודד איתו בשלבים מוקדמים של התופעה (אנחנו כבר אחריהם לצערי)

אז גם אם היריבות פחות טובות בלונג ראן, הפערים מצטמצמים בשנה כזאת מסיבה אחת פשוטה -
המתנגד מעוניין בהכרה הזאת יותר ממך. וכדי לזכות בה הוא צריך לנצח אותך. אתה ה - team to beat.

חפרתי קצת ובכוונה חזרתי קצת אחורה, אבל התאמת ציפיות לכרונולגיה של הדברים תעזור לצלוח את העונה הזאת. אם יצילחו לאפס את השחקנים ולחזור לגישה בריאה יותר אני רגוע, כי מקצועית אנחנו עדיין הכי טובים.

שכולם יעשו את המקסימום שלהם (כולל אותנו) - ואני אחיה בשלום עם הכל.

[moki]

+ 5

ירידת המתח היא בעיקר מנטלית, היא דבר טבעי לחלוטין, קרה וקורה לגדולים מאיתנו
בוא נתעכב על זה רגע, מה זה בעצם המתח הזה שירד?

כמו שציינת היא התחילה בסיבוב השני שנה שעברה ונלעתי היא שילוב של שני דברים:

1.
סיבוב ראשון ברמת דומיננטיות של ברצלונה (מבלי להתפשר על אירופה)
שיאי מועדון נשברו זה אחר זה, פער דו ספרתי בשלבים מוקדמים לעונה ויכולת מביכה של היריבה העיקרית לתואר, נתנו תחושה שהכל קטן עלינו.
שינוי סדרי עולם בכדורגל הישראלי, לא פחות מזה.
להיכנס לפורום גרמניה ולחוש את הפאניקה מבעד למסך. מפלצת.

2.
סיום קמפיין אירופי ארוך שהיה מעל ומעבר לציפיות. נצחונות בלתי נשכחים שריגשו/הפתיעו מדינה שלמה.
כולם הפכו לקונצנזוס,
וואקמה שבשעתו לא ידעו איך יתמודד עם המעבר לקבוצה גדולה והיו ספקות
בן ביטון שמקבוצת ליגה שנייה פילס את דרכו לצמרת הכדורגל בישראל
שיר צדק שמבלם טוב נהפך לאגדה
עובר דרך בן שהר את מאור בוזגלו וכלה במהארן ראדי וגון אוגו. ויש עוד כמה, אבל הנקודה מובנת.
תוסיפו לזה צוות יחסית אלמוני שלפתע מקבל במה (איתן עזריה לא היה מוכר לרוב חובבי הענף)
ומאמן צעיר שכשהגיע לא שיער בנפשו שיהפוך למה שיהפוך בזמן קצר כל כך

כולם הגיעו לפיק שלהם.
כל סימני השאלה התחלפו בסימני קריאה, גם אחרון הספקנים יישר קו, כולם קיבלו את ההכרה שרצו.

איך מתקדמים מכאן?
אם זה היה מחשב הייתי מפרמט אותו.
אבל הם בני אדם, והמשחק הזה כולל בתוכו גם עוד משתנים מלבד רמה מקצועית. עייפות החומר באבא.

נק' המוצא שלי היא שכולם ווינרים, כולם מקצוענים, כולם השגיים וכולם רוצים להמשיך את הקו הזה.
אני בכוונה מדגיש את הנקודה הזאת כדי למנוע אי הבנות. אין קשר בין עייפות מנטלית לבין שובע או חוסר השגיות. זה מצב נתון וצריך לדעת להתמודד איתו בשלבים מוקדמים של התופעה (אנחנו כבר אחריהם לצערי)

אז גם אם היריבות פחות טובות בלונג ראן, הפערים מצטמצמים בשנה כזאת מסיבה אחת פשוטה -
המתנגד מעוניין בהכרה הזאת יותר ממך. וכדי לזכות בה הוא צריך לנצח אותך. אתה ה - team to beat.

חפרתי קצת ובכוונה חזרתי קצת אחורה, אבל התאמת ציפיות לכרונולגיה של הדברים תעזור לצלוח את העונה הזאת. אם יצילחו לאפס את השחקנים ולחזור לגישה בריאה יותר אני רגוע, כי מקצועית אנחנו עדיין הכי טובים.

שכולם יעשו את המקסימום שלהם (כולל אותנו) - ואני אחיה בשלום עם הכל.

שמע מסכים עם כל מה שרשמת.. הדבר הכי חשוב שכתבת זה "נק' המוצא שלי היא שכולם ווינרים, כולם מקצוענים, כולם השגיים וכולם רוצים להמשיך את הקו הזה.".
זה המסר שחשוב להעביר..
השינוי שאני עברתי בתור אוהד הפועל באר שבע זה בדיוק זה. פעם היית מגיע למשחק וגם אם אתה מוביל 3-0 אתה בחרדה שתפסיד. היום גם אם דברים לא הולכים אני מאמין במערכת עצמה אז אני כבר לא מפחד שנעלם מהמפה.
הפחד הזה שכל הטוב הזה יגמר, חלאס לפחד.. הטוב הזה לא יגמר גם אם לא ניקח אליפות.
זה בדיוק גם המסר של אלונה - ווינריות והישגיות הם חשובים מאוד אבל יותר חשוב הביחד, גם אם זה אומר עונה ללא תארים.

[eitam]

+ 5

ירידת המתח היא בעיקר מנטלית, היא דבר טבעי לחלוטין, קרה וקורה לגדולים מאיתנו
בוא נתעכב על זה רגע, מה זה בעצם המתח הזה שירד?

כמו שציינת היא התחילה בסיבוב השני שנה שעברה ונלעתי היא שילוב של שני דברים:

1.
סיבוב ראשון ברמת דומיננטיות של ברצלונה (מבלי להתפשר על אירופה)
שיאי מועדון נשברו זה אחר זה, פער דו ספרתי בשלבים מוקדמים לעונה ויכולת מביכה של היריבה העיקרית לתואר, נתנו תחושה שהכל קטן עלינו.
שינוי סדרי עולם בכדורגל הישראלי, לא פחות מזה.
להיכנס לפורום גרמניה ולחוש את הפאניקה מבעד למסך. מפלצת.

2.
סיום קמפיין אירופי ארוך שהיה מעל ומעבר לציפיות. נצחונות בלתי נשכחים שריגשו/הפתיעו מדינה שלמה.
כולם הפכו לקונצנזוס,
וואקמה שבשעתו לא ידעו איך יתמודד עם המעבר לקבוצה גדולה והיו ספקות
בן ביטון שמקבוצת ליגה שנייה פילס את דרכו לצמרת הכדורגל בישראל
שיר צדק שמבלם טוב נהפך לאגדה
עובר דרך בן שהר את מאור בוזגלו וכלה במהארן ראדי וגון אוגו. ויש עוד כמה, אבל הנקודה מובנת.
תוסיפו לזה צוות יחסית אלמוני שלפתע מקבל במה (איתן עזריה לא היה מוכר לרוב חובבי הענף)
ומאמן צעיר שכשהגיע לא שיער בנפשו שיהפוך למה שיהפוך בזמן קצר כל כך

כולם הגיעו לפיק שלהם.
כל סימני השאלה התחלפו בסימני קריאה, גם אחרון הספקנים יישר קו, כולם קיבלו את ההכרה שרצו.

איך מתקדמים מכאן?
אם זה היה מחשב הייתי מפרמט אותו.
אבל הם בני אדם, והמשחק הזה כולל בתוכו גם עוד משתנים מלבד רמה מקצועית. עייפות החומר באבא.

נק' המוצא שלי היא שכולם ווינרים, כולם מקצוענים, כולם השגיים וכולם רוצים להמשיך את הקו הזה.
אני בכוונה מדגיש את הנקודה הזאת כדי למנוע אי הבנות. אין קשר בין עייפות מנטלית לבין שובע או חוסר השגיות. זה מצב נתון וצריך לדעת להתמודד איתו בשלבים מוקדמים של התופעה (אנחנו כבר אחריהם לצערי)

אז גם אם היריבות פחות טובות בלונג ראן, הפערים מצטמצמים בשנה כזאת מסיבה אחת פשוטה -
המתנגד מעוניין בהכרה הזאת יותר ממך. וכדי לזכות בה הוא צריך לנצח אותך. אתה ה - team to beat.

חפרתי קצת ובכוונה חזרתי קצת אחורה, אבל התאמת ציפיות לכרונולגיה של הדברים תעזור לצלוח את העונה הזאת. אם יצילחו לאפס את השחקנים ולחזור לגישה בריאה יותר אני רגוע, כי מקצועית אנחנו עדיין הכי טובים.

שכולם יעשו את המקסימום שלהם (כולל אותנו) - ואני אחיה בשלום עם הכל.

!!!!!!

[shacharb]

לגבי שבת הייתי אופטימי. נראה שאנחנו נעלה עם חלק משחקני הנוער.
בהגנה רק אוחיון וטהא. בקישור נשארו וובה, ראדי, קואנקה (יאלה מברוק הסתדרת), שהר, גאדיר.
בהתקפה פקהארט.
זריהן כנראה חוזר לג'קוזי. קיבל מכה בברך אתמול באימון.

[שיש]

האליפות השלישית של מכבי הייתה מגעילה ורק בגלל שלא הייתה יריבה.
השוני בינך לביני נו זה שאנחנו עוברים שינויים בסגל ופציעות, השינויים אמורים להבטיח שניהיה רלוונטים גם בשנים הבאות.

[גדי]

+ 5

ירידת המתח היא בעיקר מנטלית, היא דבר טבעי לחלוטין, קרה וקורה לגדולים מאיתנו
בוא נתעכב על זה רגע, מה זה בעצם המתח הזה שירד?

כמו שציינת היא התחילה בסיבוב השני שנה שעברה ונלעתי היא שילוב של שני דברים:

1.
סיבוב ראשון ברמת דומיננטיות של ברצלונה (מבלי להתפשר על אירופה)
שיאי מועדון נשברו זה אחר זה, פער דו ספרתי בשלבים מוקדמים לעונה ויכולת מביכה של היריבה העיקרית לתואר, נתנו תחושה שהכל קטן עלינו.
שינוי סדרי עולם בכדורגל הישראלי, לא פחות מזה.
להיכנס לפורום גרמניה ולחוש את הפאניקה מבעד למסך. מפלצת.

2.
סיום קמפיין אירופי ארוך שהיה מעל ומעבר לציפיות. נצחונות בלתי נשכחים שריגשו/הפתיעו מדינה שלמה.
כולם הפכו לקונצנזוס,
וואקמה שבשעתו לא ידעו איך יתמודד עם המעבר לקבוצה גדולה והיו ספקות
בן ביטון שמקבוצת ליגה שנייה פילס את דרכו לצמרת הכדורגל בישראל
שיר צדק שמבלם טוב נהפך לאגדה
עובר דרך בן שהר את מאור בוזגלו וכלה במהארן ראדי וגון אוגו. ויש עוד כמה, אבל הנקודה מובנת.
תוסיפו לזה צוות יחסית אלמוני שלפתע מקבל במה (איתן עזריה לא היה מוכר לרוב חובבי הענף)
ומאמן צעיר שכשהגיע לא שיער בנפשו שיהפוך למה שיהפוך בזמן קצר כל כך

כולם הגיעו לפיק שלהם.
כל סימני השאלה התחלפו בסימני קריאה, גם אחרון הספקנים יישר קו, כולם קיבלו את ההכרה שרצו.

איך מתקדמים מכאן?
אם זה היה מחשב הייתי מפרמט אותו.
אבל הם בני אדם, והמשחק הזה כולל בתוכו גם עוד משתנים מלבד רמה מקצועית. עייפות החומר באבא.

נק' המוצא שלי היא שכולם ווינרים, כולם מקצוענים, כולם השגיים וכולם רוצים להמשיך את הקו הזה.
אני בכוונה מדגיש את הנקודה הזאת כדי למנוע אי הבנות. אין קשר בין עייפות מנטלית לבין שובע או חוסר השגיות. זה מצב נתון וצריך לדעת להתמודד איתו בשלבים מוקדמים של התופעה (אנחנו כבר אחריהם לצערי)

אז גם אם היריבות פחות טובות בלונג ראן, הפערים מצטמצמים בשנה כזאת מסיבה אחת פשוטה -
המתנגד מעוניין בהכרה הזאת יותר ממך. וכדי לזכות בה הוא צריך לנצח אותך. אתה ה - team to beat.

חפרתי קצת ובכוונה חזרתי קצת אחורה, אבל התאמת ציפיות לכרונולגיה של הדברים תעזור לצלוח את העונה הזאת. אם יצילחו לאפס את השחקנים ולחזור לגישה בריאה יותר אני רגוע, כי מקצועית אנחנו עדיין הכי טובים.

שכולם יעשו את המקסימום שלהם (כולל אותנו) - ואני אחיה בשלום עם הכל.

יפה כתבת

[אדום זקן]

טוב קצת מקצועית.
משהו במשחק ההתקפה תקוע עם פקראהט.
בזמנו דיברנו על החוסר בחלוץ רחבה מאסיבי עם נוכחות,אז הנה עכשיו קיבלנו אחד כזה ומשום מה החחק ההתקפי מאוד תקוע.
עדיין לא למדו איך לשחק איתו ועל זה חייבים לעבוד עכשיו.
פקראהט זה חלוץ שיכול לשים כאן הרבה גולים,לדעתי כרגע לא מנוצל נכון.