gooner כתב:
כן, זה לא ממש דיון מקצועי, אני נאלץ לחלטר פה כמשפטן, לאור העלייה החדה במומחי משפט ימניים.
אני מודע לזה שהאקטיביזם השיפוטי נובע ברובו מחוקי היסוד המאוחרים,
אבל לדעתי הבכלל לא משפטנית, גם ללא חוקי היסוד הללו קיים בסיס לדיון בחוקים שעושים "חוסר צדק" לפי חוק יסוד השפיטה,
וגם בשל סתירה מול חוקי היסוד היותר מוקדמים כגון חוק יסוד הכנסת, הצבא וכו'.
זה המצב ברוב הדמוקרטיות בעולם ואני מניח שקיים גם אצלינו.
בכל מקרה עצם הוספת פסקת ההתגברות ב"חוק יסוד: חופש העיסוק" מעידה על ההסכמה של הכנסת שיש
בסמכות בית המשפט לבטל חוקים הסותרים לפחות חוקי יסוד.
בהלכה פסוקה, אני מניח שאתה מתכוון למה שפר' דניאל פרידמן כינה "חקיקה שיפוטית",
ואמר שלמרות שהיא בעייתית הוא לא פוסל את התכנותה.
אני מניח שהכנסת, אם היא נתקלת במקרה כזה, יכולה לחוקק חוק מפורש שסותר את החקיקה השיפוטית,
ע"י חוק יסוד או ע"י חוק רגיל שאינו סותר חוק יסוד באופן לא מידתי.
אתה כמובן מוזמן להחליף אותי בדיון, אני לא מבין שום דבר במשפטים.
אני חושב שכאן הפער בינינו.
אתה, ממה שאני מבין, מחזיק בגישה לפיה רק מומחים בתחומם רשאים לדון בנושאים מסוימים.
מי שלא משפטן, שלא ידבר על משפט.
מי שלא כלכלן, שלא ידבר על כלכלה.
מי שלא איש צבא, שלא ידבר על ביטחון.
אולי בגלל זה אתה מוכן לתת אמון עיוור בשופטים. כי בעיניך הם יודעי כל, הם מדעני הצדק, הטוב והראוי ויודעים להחליט בשביל כולנו איך ולפי אילו חוקים וערכים ראוי שכולנו נחיה.
רק מה, משפט, מוסר, צדק וכל אלה הם ממש לא מדע מדויק. "צדק" הוא מונח סובייקטיבי לחלוטין, לא אמת אחת ויחידה.
ולא, שופטים לא בהכרח יודעים מה נכון וצודק, כי הם אנשים סובייקטיביים בדיוק כמו כל אחד מאיתנו וכל אחד מפרש את הצדק בצורה שונה.
מה בכל זאת נותן להם את המסגרת לפסוק? החוק. הם מומחי החוק. הם אמורים להכיר את החוקים לעומק, ולפסוק על פיהם. הלגיטימציה שניתנת להם לשפוט מגיעה מתוך ההנחה שהם שופטים על פי החוקים.
מי קובע את החוקים? במדינה דמוקרטית זו החברה באמצעות נציגיה הנבחרים- הכנסת, בהצבעות דמוקרטיות ולאחר דיון ציבורי ומקצועי בהשלכות החוק.
בנושא הזה של היחס בין הרשויות יש שתי גישות, אקטיביסטית ושמרנית. אין פה צד צודק וצד טועה כמו שאתה מנסה להציג, ואין אמת אחת לגבי מה נכון.
יש משפטנים מעולים שמחזיקים בגישה שלי ויש משפטנים מעולים שמחזיקים בגישה שלך.
הבעיה שלי היא שבשיח הציבורי והתקשורתי הגישה שלך מצטיירת כברירת המחדל הדמוקרטית, למרות שהיא החלה לפרוח בישראל רק ב- 25 השנה האחרונות (לפני זה לא הייתה פה דמוקרטיה?), בעוד שהגישה שלי מצטיירת כפאשיסטית, מסוכנת ואנטי-דמוקרטית (למרות שהיא נפוצה בעוד הרבה דמוקרטיות מערביות בעולם).
אני מתעקש על הפרדת רשויות. אני מתעקש על כך שהחוק צריך להיקבע על ידי החברה, באמצעות נציגיה, ולא על ידי אנשים לא-נבחרים, יהיו חכמים וישרים אשר יהיו. זה בעיניי חלק משמעותי מהדמוקרטיה.
בגלל הגישה הזו, ועל אף שאתה משוכנע שכל הדעה שלי בנושא נובעת מההשתייכות הפוליטית שלי- אני חושב שזה היה ביזיון אם בג"צ היה מונע את ההתנתקות (למרות שאני חושב שהיא הייתה אסון, ולמרות כל זכויות היסוד שהופרו שם), ואני חושב שאסור היה לבג"צ לפסול את חוק מס דירה שלישית (למרות שאני מתנגד לו נחרצות). כי העיקרון שלי לא משתנה בגלל הדעה הפוליטית שלי, והעיקרון שלי הוא שנבחרי הציבור קובעים את החוקים, שהממשלה קובעת את המדיניות, בין אם זה משרת את הימין ובין אם זה משרת את השמאל.
ולגבי טענותייך, בקצרה-
כמו שניצן כבר אמר, אין בציטוטים שהבאת שום מתן סמכות מפורשת לבג"צ לפסול חקיקה. האם זה צריך להיות? האם זה ראוי? יכול להיות, זה נושא שצריך לעלות לדיון בכנסת ולהיקבע בחקיקה. לא בשום דרך כפייתית אחרת.
הלכה פסוקה היא אכן חוק בפועל, ולכן בית המשפט צריך להיות סופר זהיר בתקדימים שהוא קובע- כי בניגוד לחוק שעובר בכנסת, על ההלכות הפסוקות לא מתקיים דיון ציבורי והליך מסודר, ויש להן השלכות מרחיקות לכת. בדיוק מהסיבה הזאת התערבות של בג"צ בחוקים ובהחלטות הדרג הנבחר צריכה לבוא עם הצדקה מאוד מאוד משכנעת, ולעיתים מאוד נדירות, רק במקרים חריגים ביותר שבהם הדעת לא מסוגלת לסבול את הפגיעה בערכים דמוקרטיים והומניים בסיסיים ביותר.
כאמור, בית המשפט מתערב במקרים הרבה פחות דרמטיים, ושולח את זרועותיו לאינספור מוקדים ברשויות המקבילות שבהם אין מקום לדעה שלו.
